מנותקים
תסריט ובימוי - צחי בינר
........
1. פנים. דירתה של דניאל.
לילה.
חדר קטן ומבולגן. הרצפה כמעט לא נראית מרוב בגדים
ואביזרים שונים ומשונים שמפוזרים בכל מקום בחדר. אור חלש יחסית מאיר את הקירות
הכחולים. במרכז החדר יש מיטה זוגית לא גדולה. דניאל, בת 25, שוכבת במיטה על גבה, רגליה
נשענות על הקיר כלפי מעלה. מבטה מכוון אל התקרה. שיערה הזהוב הארוך מפוזר על
המיטה והאישונים הגדולים שלה זזים במהירות. היא לא ממצמצת. החדר די שקט, רעשי רחוב
קלושים מגיעים מהחלון הקטן שמעל המיטה. מנקודת המבט של דניאל, על התקרה היא רואה
מסך, מעין פאנל זוהר שרק היא יכולה לראות, מוקרן בתאורה זרחנית עדינה. היא
צופה בסרט...
...
כך מתחיל "מנותקים", סרט המתח/מדע בדיוני השאפתני, באורך 25 דקות, שהתחלתי לכתוב לפני כשנה וכעת מגיע לשלב הנכסף של הפקה וצילומים.
מנותקים
איך
תהיה התקשורת בין בני אדם? איך אנחנו ניראה ואיך נראה אחד את השני? אלו
שאלות שנבחנו בקולנוע לא מעט והחלטתי לנסות ולהביא את המחשבות שלי על הנושא
וליצור מהן סרט.
"מנותקים"
הוא סרט מדע בדיוני עתידני, שמספר על גיבורה, דניאל, בת 25. היא חיה בעולם בו
הטכנולוגיה המתקדמת מאפשרת לכל המחוברים לרשת הגלובלית - אנשים שבראשם
מושתל שבב קטן ועוצמתי , ה'חיבור מוח' - לתקשר ללא מכשירים עם שאר בני האדם בעולם. בעזרת ה'חיבו"מ' ניתן לדבר אחד
עם השני, להוציא מידע שקיים בשפע וגם לפרוץ לחלקים הפרטיים יותר, אליהם מחוברים חיצוניים לא אמורים להגיע.
את
העולם הראשוני של הסרט בניתי יחד עם אדם אטיאס, חבר קרוב, שישב איתי ערב
אחד ומתוך שיחה ארוכה על חוקים משפטיים, גלובליים, מאגר ביומטרי, אינטרנט
ודרמות משפטיות בטלויזיה, עלו הנושאים עליהם ביססתי את העולם שבו חיה
דניאל, גיבורת הסרט.
דניאל היא בעצם האקרית בעולם של האקרים. היא נמצאת בדירה הקטנה שלה וחווה את העולם דרך עיניהם של האנשים שהיא פורצת אליהם דרך השבב שבראשם. העולם פתוח בפניה בצורה כזו ואין לה שום צורך לצאת מדירתה.
זה
נושא שדיברו עליו הרבה כשהמחשבים האישיים החלו להופיע בכל בית וכשהאינטרנט
תפס תאוצה. אז הייתה מין חרדה שבני האדם לא יצטרכו לצאת יותר מהבתים, הכל
ניתן יהיה לבצע בעזרת המחשב מהבית, קניות, תקשורת, בנקים, עבודה, אנשים
יתחילו להשמין מחוסר פעילות גופנית, העיניים יהפכו להיות מרובעות בגלל בהיה
במסכים במשך כל היום. בינתיים בעולם שלנו זה עדיין לא קרה.
קפיצת הדרך
השם שניתן לקבוצת ההפקה שלנו לקוח מהתלמוד. הכוונה בקפיצה היא קיצור הדרך, שהדרך בה הולכים עוברת שינוי ובעצם מקרבת את הצד השני אל ההולך, כך שההולך עובר מרחק רב בזמן קצר.
השם באנגלית ,Kwisatz Haderach, מופיע בספר DUNE של פרנק הרברט, כישות בעלת כוחות על,
the one who can be many places at once.
דוגמאות מהתלמוד:
הרעיון
של קפיצת הדרך מופיע בתלמוד הבבלי (מסכת סנהדרין צ"ה, א'), המביא ברייתא
שבה מסופר "שלושה קפצה להם הארץ: אליעזר עבד אברהם, ויעקב אבינו ואבישי בן
צרויה". רש"י, בפירושו לבראשית (כ"ח, י"ז), משתמש בביטוי "קפיצת הארץ". לפי
הגמרא שם, קפיצת הדרך סייעה לעבד אברהם להגיע מארץ ישראל לארם נהריים בראש
שיירה של עשרה גמלים בתוך יום אחד. לפי אותה גמרא, אבישי בן צרויה הפעיל
את קפיצת הדרך על ידי ש"אמר שם", כלומר השתמש בשם המפורש. גם בתלמוד
הירושלמי(מעשר שני, פרק ה', הלכה ב') מופיע סיפור על רועה מארץ ישראל שרץ
אחר שורו ומצא עצמו בבבל.
בתקווה שהדרך תקפוץ גם לנו.
תסריטאי/במאי ודמות אנימציה
אני צחי בינר, אתם בטח מכירים אותי מסרטים כמו...
אוקי, ברצינות. אני סטודנט לקולנוע, אנימטור, יוצר, בוגר האקדמיה לעיצוב והוראה ויצ"ו חיפה, בעל תואר ראשון באנימציה והוראה, בוגר IAC - המכללה הישראלית לאנימציה, ונכון לעכשיו מסיים את השנה הרביעית והאחרונה במכללת קאמרה אובסקורה בתל אביב.
בזמן הלימודים בויצ"ו יצרתי את סרט האנימציה "מעגל" שהופיע בפסטיבל SCI-FI LONDON ובפסטיבל אייקון בארץ. מאז הספקתי לעבוד בסטודיו "סטנגה", שם יצרתי סרטונים, סדרות ופרסומות אנימציה שונות, חלקן מוכרות יותר וחלקן פחות.
אני חובב ספרות מדע בדיוני, פנטזיה, קומיקס,
ומוסיקת פרוג-מטאל (האמת שאני חובב של המון סגנונות מוסיקליים אבל משום מה
אחרי שרשמתי מדע בדיוני ופנטזיה מתבקש לרשום פרוג).
מדע
בדיוני והעתיד, אלה נושאים שתמיד ריתקו אותי, מהילדות. אין דבר יותר מדליק
לדעתי מלראות את העולם דרך עיניים של ילד, להביט אל השמיים ולנסות לדמיין
מה יהיה בעוד 10, 20, 50 שנה והלאה. אם נזכה לנהוג במכונית קווד-קופטר
מעופפת, בהובר-בורד, בחללית פרטית, אם נגיע לכוכבים חדשים ונחיה בהם, נשגר
את עצמנו ממקום למקום, נפגוש חייזרים וכל הדברים שהעתיד יכול להפתיע אותנו
בהם. האפשרויות הן אינסופיות
וזה אומר שהדמיון יכול לרוץ חופשי, כמו שאני אוהב. כי מה לעשות, בסך הכל
אנחנו ילדים חולמים, ולפעמים ביום יום, קצת שוכחים את זה.
מזל שיש קולנוע שגורם לנו להזכר איך זה להתלהב כמו ילד.
No comments:
Post a Comment